החלטה בתיק ה"פ 10244-09-11

רקע

המבקשות הינן הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 7421 חלקה 14 (להלן: "מקרקעי המבקשות"). המשיב הינו הבעלים של חלקה 15 באותו הגוש (להלן: "מקרקעי המשיב") הגובל במקרקעי המבקשות.

ביום 06.09.11 הוגשה בקשה מטעם המבקשות ליתן סעד זמני המונע מהמשיב לנקוט בפעולות מכל סוג שלא מאפשרות למבקשות להמשיך ולהשתמש במעבר שבסמטת בית הבד 6 הנמצאת בחלקה 15.

חלק ממקרקעי המבקשות משמש כקיוסק המושכר בשכירות מוגנת לאחים ישראל וקלמנטין אלישע (להלן: "האחים אלישע"). אביהם של האחים אלישע שכר את הקיוסק בדיירות מוגנת עוד בשנת 1954 ומאז ועד היום הוא ובניו מפעילים את הקיוסק.

דרך הגישה אל הקיוסק עוברת במקרקעי המשיב. לטענת המבקשות זו היא הדרך היחידה אל הקיוסק והאחים אלישע עשו שימוש רציף במעבר המוביל לקיוסק המצוי על מקרקעי המשיב בלא כל התנגדות מצד המשיב ו\או הבעלים שקדמו לו.

לטענת המבקשות המשיב שרכש את הקרקע בשנת 1989 עשה זאת כאשר חלפו למעלה מ-30 שנה מאז תחילת השימוש במעבר המצוי במקרקעי המשיב ועל כן רכש המשיב את המקרקעין כאשר חלה עליהם זיקת הנאה מסוג מעבר לטובת המבקשות.

ביום 25.07.11 ובחלוף התקופה הקבועה בחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") פנו המבקשות לב"כ המשיב בבקשה לרישום זיקת הנאה מכוח השנים בלשכת רישום המקרקעין. ביום 04.08.11 נתקבלה תשובת המשיב לפיה הוא מכחיש את קיומה של זיקת הנאה. בתשובת המשיב נכתב כי הוא אשר נתן הרשאה לאחים אלישע לפתוח את דלת הקיוסק הפונה לשטחו לצורך איורור וכי פנה אל מפעילי הקיוסק בדרישה כי לא יפתחו את הדלת לשטחו. לאור זאת החליטו המבקשות לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן צו המצהיר כי נרכשה זיקת הנאה מסוג זכות מעבר במקרקעי המשיב בהתאם לסעיף 94(א) לחוק המקרקעין.

בתגובת המשיב לבקשה נטען כי יש לדחות את בקשת המבקשות שכן אין להם כל זיקת הנאה מסוג מעבר על המקרקעין שבבעלותו וטענות המבקשת לגבי שימוש של למעלה משלושים שנה - אין בה ממש.

בהחלטתי מיום 06.09.11 קבעתי כי  אין עילה שבדין להעניק צו ארעי במעמד צד אחד וכי צו המניעה יינתן - אם יינתן - רק לאחר דיון במעמד הצדדים. עוד נכתב בהחלטתי כי המשיב יודיע האם הוא מסכים - מבלי להודות בשום טענה או עובדה - להוצאת הצו עד לדיון בתיק העיקרי או שהוא מבקש לקיים דיון במעמד הצדדים.

ביום 20.09.11 הודיעו המבקשות שהבקשה למתן צו מניעה זמני נתקבלה אצל המשיב ביום 07.09.11 וכי על אף שבית המשפט קבע כי למשיב זכות להשיב על הבקשה עד לתאריך 14.09.11, טרם נתקבלה תגובה כלשהי מטעם המשיב. עוד נכתב בבקשת המבקשות כי מביקור שנערך בנכס ביום 19.09.11 ע"י נציגת משרד ב"כ המבקשות נתברר כי המשיב עשה דין לעצמו והתקין שערים המונעים את המעבר אל הקיוסק וזאת אחרי למעלה מחמישים שנים שבהם המעבר היה פתוח. על כן מתבקש בית המשפט להעניק את צו המניעה כמבוקש.

ביום 21.09.11 נתקבלה הודעה דחופה מטעם המשיב לפיה המרצת הפתיחה והבקשה למתן צו מניעה זמני הומצאו למשרד ב"כ המשיב ביום 07.09.11 כאשר במועד זה טרם קיבל משרדו של ב"כ המשיב את הייצוג וטרם נחתם ייפוי כוח. ב"כ המשיב טוען עוד כי רק ביום 15.09.11 הוסכם בינו לבין המשיב על הייצוג ועל כן לא היה באפשרותו של ב"כ המשיב להגיש תגובתו עד ליום 14.09.11 כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט. ב"כ המשיב טוען כי בעוד ב"כ המבקשות העבירו למשרדו את המרצת הפתיחה ואת הבקשה לצו מניעה זמני אף בטרם קיבל את הייצוג בתיק, הרי שאת החלטת בית המשפט לא דאגו ב"כ המבקשות להעביר למשרדו. ביום 03.10.11 הוגשה תגובת המשיב לבקשה למתן צו מניעה זמני וביום 09.10.11 נערך הדיון במעמד הצדדים בו העידו המצהירה מטעם המבקשות גב' וינברג נילי והמשיב מר שאוליאן דוד. בסיום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ.

דיון

המסגרת הנורמטיבית:

ארבעה הם המבחנים אשר לאורם תבחן בקשת המבקשות, אשר קיומם המצטבר יזכה אותן בסעד הזמני המבוקש, בעוד שכישלון בקיומו של אך אחד מהם - יביא לדחייתה של הבקשה: 

(א)     מבחן הצורך בהתערבות בית המשפט בטרם מתבררת התובענה בתיק העיקרי - לצורך שמירה על המצב הקיים.

(ב)     קיומה של עילת תביעה שסיכוייה טובים והמתבססת על ראיות מהימנות להוכחת זכות שלכאורה קנוייה לה.

(ג)      מבחן מאזן הנוחות.

(ד)     מבחן תום הלב, הבודק האם המבקשת באה ביושר ובניקיון כפיים או שמא העלימה עובדות חשובות מידיעת בית המשפט, ובלבד לזכות בצו.

תכליתם של צווי המניעה הזמניים היא לשמור, כל עוד תלויה ועומדת בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים, כפי שהיה בעת הגשתה, זאת על מנת למנוע מצב בו בית המשפט יעמוד בפני עובדות מוגמרות טרם היה בידו להכריע לכאן או לכאן.